לבן

יער לבן (פנורמה לבנה), 2003-2013
הזרקת דיו, 57×37 ס”מ

 
 

יער לבן

כמה כבר יכול מבט אחד להכיל?

(ומאה מילים להעיר מבט?)

הכל ממילא כאן רק אור ועצמים

הבט בעצמך:

לא תמצא דם ניחר.

בין דומם לער צומח העץ

בין עד אילם לחי מאזין.

נו נראה, נסה, ללכת לאיבוד

המקום נאסף ושותק.

העברית הזו, שפת אמהות,

באמת ידעה יותר מדי:

להלבין בה זה להבהיר, ולהבהיר זה להסביר

בחללים צללים מחוללים

אל החשכה מועדת שכחה

כשהעניין מתחוור… אתה מחוויר.

כמה זיכרון יכול יער אחד להעיר?

ודף? ושיר?

נוף הוא תמיד מקום שבו אתה יודע אם אתה שייך

הבט בעצמך:

יכולת להיות שם?

 

נמרוד בר-עם

פורסם בותויג ב. גליון RSS 2.0.