הסיפור שלה – חווקה


  
הסיפור שלה – חווקה, 2013
פורטרט וידאו, 06:21 דק’
  
צילום ועריכה: יריב ברטל
  
חווקה

חווקה פולמן-רבן הייתה בת חמש-עשרה כשכבשו הגרמנים את ורשה בספטמבר 1939.
בחודשים יוני-יולי 1940, קודם לנעילת שערי הגטו, השתתפה בסמינר הראשון של תנועת הנוער “דרור”, שנועד להכשיר הנהגה צעירה – “אקטיבה”. בין משתתפיו היו אחדים ממקימי הארגון היהודי הלוחם – אי”ל. באותה שנה עברה חווקה להתגורר בקומונה של “דרור” ברחוב דז’לנה 34. בית זה שכן מול בית הוריה בדז’לנה 43. בקומונה של “דרור” פגשה לראשונה בזוג יצחק (אנטק) צוקרמן וצביה לובטקין. השניים השפיעו רבות על דרכיה בימי המלחמה ולאחריה.
חוצפת נעורים, לשון פולנית בעגה ורשאית וחזות לא יהודית הביאוה, והיא בת שבע-עשרה בלבד, לפעול כקשרית אי”ל בזהות פולנית בדויה – אמה מרצ’יניאק. באביב 1942 הטילו עליה מפקדיה, מרדכי אנילביץ’ ויצחק צוקרמן, להגיע לאזור טרבלינקה כדי לבדוק האם נכונות השמועות על רצח המוני של יהודים במקום. מאוחר יותר נודע לה כי גם אביה נרצח שם.
ב-22 בדצמבר 1942 נעצרה בעקבות ההתקפה הנועזת שערכו חברי אי”ל על בית הקפה “ציגנריה” בלב קרקוב, מקום בילוי לאנשי אס אס. פולמן-רבן נשלחה עם חבריה לפעולה למחנה אושוויץ-בירקנאו כפולנייה שסייעה ליהודים. עם פינוי תשלובת אושוויץ הובלה ב”צעדת המוות” עד למחנה הריכוז רוונסבריק בגרמניה. בסוף אפריל 1945, קודם לשחרור המחנה על ידי “הצבא האדום”, הועברה על ידי “הצלב האדום” לשוודיה.
חווקה פולמן-רבן הגיעה לפלשתינה ב-1947, חָבְרָה לצביה ויצחק והייתה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות. ב-1987 הצטרפה לצוות החינוכי של מוזאון בית לוחמי הגטאות, ועד היום היא פוגשת את באי המוזאון וחולקת אתם את סיפורה ואת השקפת עולמה.

פורסם ב. גליון RSS 2.0.